תולעת הפארק או בשמה המדעי- Spirocerca lupiספירוצרקה-לופי- היא תולעת טפילית הנישאת על ידי פונדקאים שונים, בניהם חיפושית זבל קטנה, העלולה לגרום לפגיעה חמורה אצל כלבים ואף למוות .
התולעת התגלתה בישראל לראשונה ב- 1994 בפארק 'הספארי' ברמת גן, ולאחר מכן גם בפארק הירקון ובפארק הלאומי ברמת-גן ומכאן ניתן לה שמה העברי.
ההדבקה של תולעת הפארק היא רק במשפחת הכלביים ואינה מסוכנת לבני אדם או יונקים אחרים.
איך נדבקים בתולעת הפארק?
ההדבקה הראשונית בטפיל מתבצעת לאחר בליעת הזחל של תולעת הפארק המצוי בתוך חיפושית הזבל – חיפושית שיכולה להימצא בפחים, לצד שאריות אוכל, בחצר הבית ועוד.
מרגע ההדבקה, הזחל מתחיל נדידה מהקיבה, דרך אבי-העורקים שהוא כלי הדם הגדול ביותר בגוף, ומשם אל דופן הוושט-צינור הבליעה, שם הם מתפתחים והופכים לתולעים בוגרות.
התולעים הבוגרות לעתים "תועות בדרכן" ובמקום להגיע אל הוושט הן מגיעות אל:
קנה הנשימה, קרום הריאות, קיבה, כליות, מעטפת השרירים, מתחת לעור וחוט השדרה.
התולעים הבוגרות שחיות בדופן צינור הבליעה, גורמות להיווצרות של גוש עגול הנקרא גרנולומה בו הן חיות – מעין סוג של "בית"-. התולעים מטילות ביצים שעלולות לעבור החוצה אל הסביבה בצואה או בקיא, ולהיאכל על ידי חיפושיות זבל נוספות שישמשו מאגר להדבקת כלבים נוספים.
איך תגלו תסמינים של תולעת הפארק
לצערנו, הסימנים הקליניים של המחלה מופיעים בשלבים מאוחרים, לאחר שהנזק כבר נעשה והוא גדול. התסמינים מגוונים ורבים, ולא ייחודים וכן תלויים בשלב המחלה ובמסלול הנדידה של התולעים. לדוגמא: קרע של כלי דם ודימום פתאומי וקטלני, חולשה ברגליים עקב נדידה לחוט השדרה, גרנולומות בוושט הגורמות בדרך כלל להקאות חוזרות ומתמשכות ועלולות אף לעבור התמרה סרטנית.
תסמינים כלליים אפשריים כוללים הקאות חוזרות ומתמשכות עד ירידה במשקל של הכלב, שלשול, קשיי בליעה, הפרשת ריר, קשיי נשימה, שיעולים, שיתוק, דימום פנימי.
כיצד מאבחנים כלב הנגוע בתולעת הפארק?
מעבר לתסמינים החיצוניים והיסטוריה מתאימה -כלב שלא מטופל שגרתית כנגד תולעת הפארק קיימות כמה בדיקות אבחוניות לטפיל המתבצעות במרפאה:
- בדיקת צואה במטרה למצוא ביצים ייחודיות של תולעת הפארק בצואה. החיסרון הוא שביצי התולעת לא מופרשות לצואה באופן קבוע ועל כן חוסר הימצאות ביצים בצואה לא שוללת ב 100% הדבקה בתולעת הפארק.
הימצאות הביצים מאשרת הדבקה ב 100%. היתרון של בדיקה זו הוא קלות הביצוע, עלות זולה ובדיקה לא מעיקה על בעל החיים. - צילום רנטגן– במידה ונוצרה גרנולומה בוושט, ניתן יהיה לראות הדמיה שלה בצילום הרנטגן המעלה את החשד להדבקה בתולעת הפארק אך לא מוכיח זאת ב 100%. הרגישות של צילום הרנטגן בהדבקה מוקדמת נמוכה.
בצילום ניתן לפעמים לראות פגיעה של התולעת באיברים נוספים (עמוד השדרה, אבי העורקים ועוד). - בדיקה אנדוסקופית– מתבצעת בהרדמה כללית. אל צינור הוושט מוחדר צינור עם מצלמה זעירה (אנדוסקופ) המאפשר הסתכלות אל תוך צינור הבליעה והקיבה של הכלב. בדיקה זו נחשבת יעילה יותר, אך דורשת הרדמה כללית ועלותה גבוהה יותר מאשר בדיקת הצואה.
מה עושים אם הכלב נדבק בתולעת הפארק?
הכלב יטופל במרפאה הוטרינרית בחומר שמשמיד את התולעים והזחלים במינון גבוה ובתדירות גבוהה. במקביל יש לתת לכלב טיפול תומך וספציפי בהתאם לתסמינים מהם הוא סובל.
איך למנוע הדבקה בתולעת הפארק הקטלנית?
כיום מקובל להזריק לכלב תרופה שהורגת את הטפיל פעם בשלושה חודשים, במינון מניעתי, שמחושב לפי משקלו של הכלב, במרפאה הוטרינרית.
מומלץ לכלבים שנוטים לאכול שטויות בעת הטיול לשים זמם-מחסום פה שימנע ממנו מלאכול בזמן הטיול ולהידבק בטפיל. חשוב שמחסום הפה יהיה בצורה המאפשרת לכלב לפתוח את הפה ולהלחית על מנת לאפשר לו לקרר את גופו בזמן הטיול.
מרפאת הולי PET מציעה ללקוחותיה חבילת זריקות שנתית כנגד תולעת הפארק המורידה משמעותית את עלות הטיפול.
חשוב לשים לב שכלבים ממשפחת הקולי למשל: בורדר קולי, רועה אוסטרלי, קולי עלולים להיות רגישים לחומר שמוזרק בשגרה כנגד תולעת הפארק. כלבים מגזעים אלה וכלבים המעורבים עימם יכולים לעבור בדיקה גנטית כדי לוודא שאינם רגישים לחומר (מוטצייה בגן MDR1). ניתן לבצע את הבדיקה במרפאה וטרינרית הוליPET.
*** טיפול כנגד תולעת הפארק אינו טיפול מונע הדבקה בטפיל אלא הורג את התולעת במידה והייתה הדבקה ועל כן חשוב לתת את הזריקה בזמן המומלץ על ידי הווטרינר.
צילום של התולעת:
אז אל תחכו התקשרו עכשיו ותאמו תור להגעה לביצוע הזריקה